פסק-דין בתיק ב"ל 7256-01-11

1.         סינורינה ווסאניה  (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי לידה.

2.         משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק - "לפי סעיף 296 לחוק יש להגיש תביעה לגימלה תוך 12 חודשים מיום העילה לתביעה. לפיכך אינך זכאית לגימלה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

רקע עובדתי -

3.         התובעת ילדה ביום 6.6.2005 והגישה את תביעתה לדמי לידה ביום 14.9.10 בה הצהרת המעסיק על פרטי עבודתה. ביום 24.11.10 הגישה התובעת תביעתה בשנית תוך צירוף חתימתה. (נ/1) - התביעה מושא פסק הדין.

4.         בכתב התביעה כתבה התובעת -

                "הייתי בהריון, כשילדתי הייתי צריכה לקבל דמי לידה. אספתי את כל הטפסים והפקידה אמרה לי לשים בתיבה. שמתי בתיבה ולא קיבלתי תשובה ולא קיבלתי כסף. חשבתי שלא מגיע לי אבל לאחר שביררתי הסתבר שמגיעה לי וכתבתי מכתב לביטוח לאומי. וביטוח לאומי אמרו לי שלא הגשתי שום טפסים ואמרו להגיש מחדש. לאחר שהגשתי וביטוח לאומי אמרו לי שלא מגיע לי כי עבר כבר 12 חודשים אבל זה לא אשמתי. אני גם לא הייתי מעודכנת לגבי הקיצבה ומה צריך למלא. אני מבקשת לברר את העניין ולשלם לי מה שמגיע לי".

5.         בתיק זה העידה התובעת בלבד ובחקירתה הראשית מסרה כלהלן -

"אני ילדתי ב-6.6.05. אחרי חודשיים נתתי את כל הטפסים. הלכתי לביטוח הלאומי לאיפה שהן יושבות ואמרו לי לשים את זה בתיבה. מה ששמתי בתיבה זה הטפסים מבית חולים והטפסים שקיבלתי מהעבודה שעבדתי בה. כשראיתי שלא נתנו לי תשובה חשבתי שלא מגיע לי. זאת פעם ראשונה שעבדתי לפני לידה ולא ידעתי את החוקים. מהעבודה שלי אמרו לי לפנות לביטוח הלאומי אז פניתי. ואחר כך שראיתי שלא קיבלתי חשבתי שלא מגיע לי. בסוף איך שהוא גיליתי מהחברות שלי בעבודה ומטיפת חלב שהם אמרו לי שהן קיבלו אז פניתי עוד הפעם לביטוח הלאומי. אני לא זוכרת מתי זה היה. בפעם השניה שהייתי היא אמרה לי שאולי לא שמתי בתיבה או לא שמתי נכון ושאשים עוד פעם . יש לי בעיות בבית, יש לי אבא חולה על כיסא גלגלים אז לא כל פעם יש לי זמן".

6.         בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי אין לה העתק מהתביעה שהגישה, לטענתה, בסמוך ללידה בשנת 2005 ולשאלת הנתבע - היכן המסמך עם פרטי המעביד, השיבה - "פעמיים הוא מילא לי את זה והבאתי את זה לביטוח הלאומי. הוא מילא את זה פעמיים, פעם אחת בהתחלה ופעם אחת אחר כך". כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה - "בתיק של הביטוח הלאומי ואני רואה שבאמת יש שני מסמכים של המעביד שהוגשו בפעמים שונות. האחד חתום על ידי המעביד ביום 5.9.10 והתקבל אצלנו ב-14.9.10 והשני חתום על ידי המעביד ביום 22.11.10 והתקבל אצלנו ב-24.11.10. הגשת תביעה ראשונה בספטמבר 2010 שלא היתה חתומה על ידך ולאחר מכן נתבקשת על ידי הביטוח הלאומי לחתום אז הגשת שוב תביעה ב-24.11.10 וצירפת אישור מעביד מ-22.11.10. מכאן שאם את אומרת שהמעביד מילא פעמיים את הטופס ואני מראה לך את שני הטפסים, לא יכול להיות שהוא מילא גם ב-2005"השיבה התובעת - "אז כנראה היה גם טופס שלישי".

בהמשך החקירה הנגדית כאשר נשאלה התובעת מתי זה היה שאמרו לה החברות בטיפת חלב השיבה - "אולי 10 חודשים אחרי הלידה".

וכאשר שוב הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה - "אז למה חיכית עוד 4 שנים עד 9/10 להגיש את התביעה"השיבה - "אמרתי קודם שיש לי בעיות בבית ואני כל פעם שכחתי. אני מרוכזת בבעיות בבית".

7.          בסיכומיה טענה התובעת, כי יש לקבל את תביעתה מהטעמים כדלקמן -

א.         היא עבדה בהריון והיה לה קשה ומגיע לה לקבל את דמי הלידה.

ב.         יש לה הרבה בעיות בבית, היא  אם ל-10 ילדים ומטפלת באבא.

ג.          היא הגישה את התביעה אחרי הלידה.

8.          בסיכומיו טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה על פי סעיף 296 לחוק מהטעמים כדלקמן- 

א.         לא הוכח כי התובעת הגישה תביעה לנתבע עובר ללידה, כנטען על ידה.

ב.         התביעה הראשונה שהתקבלה במוסד לביטוח לאומי הינה מיום 14.09.10 ולאחר שהתובעת נתבקשה לחתום על טופס התביעה, הוגשה תביעה נוספת ביום 24.11.10.

ג.          התובעת לא ציינה בטופס התביעה החדש שהיא הגישה תביעה בעבר.